פסק-דין בתיק ב"ל 4532-01-13

בפני בקשה לסילוק תביעת התובע  על הסף מחמת התיישנות וחוסר  סמכות עניינית.

להלן עובדות המקרה:

1.         המנוחה עבדה בחייה במפעלי פרי זה, בבעלות חברת מגדלי פרי זה בע"מ בחדרה ( להלן - החברה), החל מחודש 2/73 עד לפירוקה של החברה בשנת 1990.

2.         לטענת התובע, לאחר פיטורי המנוחה עם פירוקה של החברה לא שולמו לה פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה שנתית.

3.         לאור האמור, הגישה המנוחה תביעה לביה"ד בחיפה כנגד החברה (תיק תשנ"ו/3/516 ), לתשלום זכויותיה.

            בתאריך 6.3.97 ניתן פס"ד בהיעדר הגנה והתייצבות החברה, על פיו חויבה החברה לשלם לתובעת סך של 25,480 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה שנתית, וכן סך של 4,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

4.         לטענת התובע, משביקשה המנוחה לממש את פסה"ד התברר לה כי, החברה פורקה  ע"י ביהמ"ש המחוזי בתל אביב ביום 5.9.88 וחוסלה ביום 17.11.93 (תיקים 756/88 ו- 2441/93).

5.         המנוחה נפטרה ביום 21.3.02.

6.         בתאריך 2.1.13 הגיש התובע, בנה של המנוחה, את התביעה דנן למתן פס"ד הצהרתי לפיו הוא זכאי לתשלום פיצויי הפיטורים מהנתבע מס' 1.

טענות הנתבע מס' 1:

7.         הנתבע מס' 1 הגיש בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות וחוסר סמכות עניינית של ביה"ד לדון בתביעה זו.

8.         הנתבע מס' 1 טען כי בהתאם להוראות סעיפים 193 ו- 391 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 ( להלן - חוק הביטוח הלאומי), ביהמ"ש הדן בפירוק תאגיד הוא בעל הסמכות לדון בעניינים מסוג זה, ולפיכך ביה"ד נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה.

9.          לטענת נתבע מס' 1, עניינה של תביעה זו היא קבלת גמלה מכוח פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, כאשר זכאות המנוחה לגמלה מותנית בהליכי פירוק התאגיד.  לפיכך, נקבע בסעיף 193 לחוק הביטוח הלאומי, כי ביהמ"ש המוסמך לדון בתביעה הוא ביהמ"ש שבסמכותו לדון בפירוק התאגיד, ובמקרה דנן ביהמ"ש המחוזי בת"א - יפו.

10.        עוד טוען הנתבע מס' 1 כי, קביעת הסמכות לדון במתן גמלאות מוסדרת בסעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי, היוצר אבחנה בין סוגי גמלאות לעניין הסמכות העניינית.

11.        כמו כן, לטענת הנתבע מס' 1 החברה התפרקה בשנת 1988 וחוסלה בשנת 1993, וכתב התביעה הוגש בחלוף 20 שנה ממועד חיסולה של החברה, וזאת מעבר לתקופה בת 12 החודשים הקבועים בחוק הביטוח הלאומי, ומעבר לתקופת 7 שנים, הקבועה בחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 ( להלן - חוק ההתיישנות).

טענות התובע:

12.        לטענת התובע המנוחה לא ידעה על פירוק החברה וחיסולה, ולא יכלה להגיש תביעת חוב למפרק ו/או לכונס הנכסים.

            כמו כן, החברה ו/או כונס הנכסים ו/או המפרק לא יידעו את המנוחה באשר לפירוקה וחיסולה של החברה.

            לפיכך, לטענת התובע חל בנסיבות המקרה דנן סעיף 8 לחוק ההתיישנות.